החלטה בתיק בש"פ 4826/05

• 1.            ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא א' אמינוף) בב"ש 2446/05 מיום 17.5.05 לפיה דחה בית המשפט המחוזי את עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופטת ל' יונג-גפר) לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

• 2.            נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי והסתייעות ברכב לביצוע פשע. כעולה מכתב האישום, העורר קשר עם אחר לבצע יחדיו עסקת סמים. ביום 26.3.05 נסע העורר ביחד עם הנאשם האחר בפרשה ברכבו של העורר ובשלב מסוים עצר את הרכב כאשר הנאשם האחר ירד מהרכב וקיבל מאת אדם נוסף תיק ובו כ- 13.5 ק"ג חשיש. הנאשם האחר לקח את התיק ונכנס לרכב ולאחר מס' דקות נעצרו השניים על-ידי מחסום משטרתי.

• 3.            בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית משפט השלום קיבל את הבקשה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית משפט השלום קבע כי אין בחומר הראיות ראיה ישירה כי העורר ביצע בפועל קניה או מכירה של סם, הגם שעצם ההחזקה בכמות גדולה של סם מלמדת על כך. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי לצורך הבקשה יניח כי אין ראיות לכאורה לסחר בסם. עם זאת, נקבע, כי די בכך כי העורר החזיק בסם שלא לשימוש עצמי כדי להקים עילת מעצר. ערר שהגיש העורר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, כי בחינת התשתית הראייתית מעלה שקיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים וכי העורר היה מודע לכך כי מדובר בסמים בכמות מסחרית.

• 4.            בפני טוען העורר כי טעה בית המשפט קמא בכך שקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת ההחזקה בסם. לטענתו, הראיות אינן מצביעות על כך שהוא היה מודע לכך שמדובר בסמים. לחלופין, טוען העורר, כי חולשת הראיות, כמו גם עברו הנקי, מצדיקים את שחרורו לחלופת מעצר. לטענתו, פרפראזה של חומר חסוי אשר הועברה לידיעתו מלמדת שהנאשם האחר היה זה ששוחח עם האדם הנוסף אשר מסר את הסם לידיו ומכאן שחלקו בפרשה הנו שולי ויש לשחררו לחלופת מעצר. 

• 5.            המשיבה טענה כי העורר לא הפריך את החזקה כי משהחזיק סם מסוכן, ידע כי אכן מדובר בסם מסוכן. המשיבה מדגישה כי העורר התנגד למעצר ושתק ברוב שלבי החקירה. בנסיבות אלו, בהן העורר לא סיפק הסבר באשר לחלקו בפרשה, אין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

• 6.            מעיון בחומר החקירה עולות העובדות הבאות: בעקבות מידע מודיעיני כי עומדת להתבצע עסקת סמים, בוצעה תצפית על רכבו של העורר בו נסעו העורר והנאשם האחר. הרכב נעצר במסעדה בסמוך לצומת עמיעד כאשר הנאשם האחר יצא מהרכב וחזר ביחד עם האדם הנוסף. על זהותו של האדם הנוסף הוצאה תעודת חסיון. האדם הנוסף, נכנס לרכב וישב במושב שליד העורר והנאשם האחר, עבר לשבת במושב האחורי. הרכב נסע לכיוון כורזים ועצר בחנייה של אתר בית הכנסת העתיק במקום. בשלב זה, ירדו מן הרכב הנאשם האחר והאדם הנוסף והלכו למקום מסתור בו נמצא תיק המכיל סם מסוג חשיש במשקל של כ- 13 ק"ג. הנאשם האחר חזר אל הרכב ולאחר נסיעה בת דקה נעצרו השניים על-ידי מחסום משטרה. שני הנאשמים הכחישו כל קשר לסמים. בחקירתו הראשונה טען העורר כי התבקש על-ידי הנאשם האחר להסיעו לאזור טבריה למטרה לא ברורה. הוא הכחיש כי אדם כלשהו נכנס לרכב וטען כי לא ידע על קיומם של הסמים. בחקירה השנייה אישר העורר כי אדם כלשהו נכנס לרכב, אך טען כי זהותו איננה ידועה לו. בהמשך חקירתו בחר העורר לשמור על זכות השתיקה. הנאשם האחר בפרשה הכחיש אף הוא כל קשר לפרשה וטען כי העורר שילם לו 800 ש"ח על מנת שיתלווה אליו לנסיעה.

• 7.            ראיות אלו מניחות תשתית ראייתית שדי בה, לכאורה, להוכיח לפחות את העבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. "נקודת המוצא היא כי סם מסוכן הנמצא ברכבו של אדם בעודו נוהג מעלה חזקה עובדתית כי יש לו קשר אל הסם. קיומה של החזקה פיסית בסם מוכיח לכאורה, גם את הידיעה כי מדובר בסם מסוכן משהידיעה מתבקשת מן הנסיבות בהן מוחזק הסם" (ראה: בש"פ 3921/04 הרוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). הסם המסוכן נתפס ברכבו של העורר בעודו נוהג בו. העורר לא סיפק הסבר מניח את הדעת באשר לנסיבות החזקת הסם ומכאן שהחזקה לפיה העורר החזיק בסם ביודעין לא נסתרה.   

• 8.            ההלכה היא כי מעורבות בסחר בסמים מעידה על מסוכנות רבה, שרק בנסיבות חריגות ובמקרים יוצאי דופן ניתן להפיגה בחלופת מעצר (בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, פ"ד מט(2) 164; בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5635/03 אברג'יל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). הלכה זו, תקפה גם מקום בו אין מדובר בסחר בסמים אלא, בהחזקת סמים שלא לשימוש עצמי בכמות גדולה (בש"פ 7180/03 מדינת ישראל נ' לוי (לא פורסם); בש"פ 3445/02 מדינת ישראל נ' שבתאי (לא פורסם)). לטענת העורר, הקשר עם סוחר הסמים נקשר רק על ידי הנאשם האחר בפרשה. על כן, רמת מעורבותו נמוכה וניתן לשחררו לחלופת מעצר. אכן, מקום בו רמת המעורבות בעסקת הסמים הנה נמוכה באופן המאפשר להפיג את המסוכנות בדרך של חלופת מעצר, ניתן לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר (בש"פ 4669/92 מיכלאשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 3756/00 ענאבה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 1107/05 אשר אילוז נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 5176/02 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אולם, במקרה זה לא עולה מחומר הראיות כי חלקו של העורר היה שולי.

• 9.            העורר והנאשם האחר נסעו ברכבו של העורר ולא ברכבו של הנאשם האחר. כאשר האדם הנוסף עלה לרכב הוא ישב לצדו של העורר והנאשם האחר עבר לשבת במושב האחורי של הרכב. העורר טען כי לא הכיר כלל את האדם הנוסף, אולם, בחקירתו התקשה להסביר מדוע האדם הנוסף ישב דווקא לצדו ולא לצד הנאשם האחר. בשלב זה, הוצאה תעודת חסיון בנוגע לזהותו של האדם הנוסף. לידי העורר הועברה רק פרפראזה של החומר החסוי, ממנה עולה כי השיחות בעניין עסקת הסמים בוצעו בין האדם הנוסף לבין הנאשם האחר. בפרפראזה נוספת צוין כי התקבל מידע שהסמים אמורים להימסר לסוחר סמים ישראלי תושב אבו סנאן בעל מספר פלאפון מסוים. העורר הוא ישראלי תושב אבו סנאן בעוד שהנאשם האחר הנו אזרח ירדני המתגורר באזור התעשייה בכפר ירכא. שני הנאשמים טענו כי מכשיר הפלאפון הרלוונטי לא שייך להם. בחומר החקירה אין פירוט למי שייך מכשיר הפלאפון. בנסיבות אלו, לאור מעורבותו הלכאורית של העורר בהחזקת הסם, בהיעדר הסבר סביר מצדו לחלקו בפרשה, לאור שקריו בחקירה ביחס לאדם האחר ושתיקתו בהמשך החקירה, אין בידי לקבוע, כפי שמבקש העורר, שחלקו בפרשה שולי, ואין סיבה להניח שחלקו בפרשה נפל באופן משמעותי מחלקו של האחר, באופן המאפשר  להפיג את מסוכנותו בחלופת מעצר. 

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, ז' בסיון תשס"ה (14.6.2005).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   ש.י. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: